1.

פרשתנו נקראת "פרשת חוקת", מפני שהיא עוסקת בתחילה במצוות הקרבת פרה אדומה, הנחשבת חוקה מפני החידוש שיש בה – היא מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים, שמתעסקים בה. 

וכך פותחת הפרשה: "זאת חוקת התורה אשר ציווה ד' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדומה תמימה" וגו'.

מעיר ה'אור החיים' הקדוש בלשונו הצחה: 

צריך לדעת למה כינה למצווה זו שם כללות התורה, היה לו לומר 'זאת חוקה' או 'זאת חוקת הטומאה' או 'חוקת הטהרה', כדרך שאמר בחומש שמות לגבי אכילת קרבן פסח, "זאת חוקת הפסח".

מה פתאום זוכה מצוות פרה אדומה להיקרא 'חוקת התורה' כולה?!

2.

בעולם החסידות קוראים לסעודה שלישית "שלוש סעודות" (שלשידס). שמעתי על כך הסבר נפלא: במהלך כל סוף השבוע האדם עובד וטורח לקראת שבת, אין לו זמן לנוח, בקושי להכניס דבר מה לפיו ובוודאי לא לאכול ארוחה מסודרת. הוא עמל בהכנת כל צרכי הבית ושאר צרכי השבת ודואג, שהכל ייעשה בצורה מושלמת כנאה וכיאה בעבור שבת המלכה הממשמשת ובאה.

והנה השבת כבר נכנסת. כעבור שעה קלה הוא מתכנס יחד עם כל בני המשפחה סביב שולחן השבת, ולאחר שמקדשים על היין, הוא אומר: "לכבוד שבת קודש" ומתחיל לאכול.

ויש מה לאכול… חלות, סלטים, בשר ודגים וכל מיני מטעמים. ממש כבוד שבת עם כל ההידור! האמנם, רק כבוד השבת עומד אל מול עיניו של אותו האדם? לא בטוח. האושר שיש לו אינו נובע בהכרח, מפני שהוא מכבד את השבת.

ולמחרת, לאחר תפילת שחרית, קריאת התורה ותפילת מוסף הוא צועד לקראת הסעודה השנייה. חמש עשרה שעות כבר חלפו מאז הסתיימה לה הסעודה הראשונה, והוא כבר מעוניין להשביע את רעבונו. הוא מתיישב לסעודה המרכזית של השבת, שכמובן אינה נופלת באיכותה מזו שקדמה לה, ויש בה אפילו אלמנט ייחודי, חמין משובח.

והוא כמובן, לא שוכח לפני כל מנה ומכריז: "לכבוד שבת קודש". אך ביום כמו בלילה עדיין לא ברור, האם הוא אכן התכוון לדבריו בלב שלם.

מגיעה הסעודה השלישית. הוא כבר מלא בכל טוב, אין לו מקום להכניס פירור, כמו שאומרים, אבל אין מה לעשות, ההלכה מורה, שיש לאכול סעודה שלישית, ואף ראוי לכתחילה ליטול ידיים ולברך על הפת. רק משום כך, הוא, יהודי טוב שעושה רצון קונו, באמת סועד בשלישית ומכריז: "לכבוד שבת קודש". הפעם זה ברור! אין לתלות זאת בשום סיבה אחרת. הסעודה השלישית היא שגילתה לנו, כי שלוש הסעודות, אכן היו לכבוד שבת קודש, ומשום כך נקראת: "שלוש סעודות".

3.

אומר ה'אור החיים' הקדוש, כי בתורה יש תרי"ג מצוות. כל אחת מהן היא חוקה – "גזרה היא מלפניי, אין לך רשות להרהר אחריה", אלא שיש מצוות שגם השכל האנושי יכול להבין וליהנות מהן הנאה בעולם הזה, ויש שפחות.

אבל יש מצווה אחת – פרה אדומה, שאיש מעולם לא זכה להבין אותה, מלבד משה רבנו. ממילא קשה לקיים אותה.

לכן, אם בשעה שכל אומות העולם לועגים לו: "מה המצווה הזו ומה טעם יש בה? למה דווקא פרה אדומה? ואם יש לה שתי שערות שחורות, או שעלה עליה עול – זה כבר לא טוב?!" ואף שהוא באמת לא יודע לענות, מפני שבאמת אינו מבין את הסיבה… בכל זאת הולך היהודי ומקיים אותה כמצוותה וכהלכתה, אינו מתייחס אליהם ואינו מתבלבל מהם אלא דבק במטרתו לקדש שם שמיים ולעשות את רצון השם באמונה תמימה. 

זו עדות לכך שגם שאר המצוות, שהוא מקיים, נעשות על ידו, לא רק מפני שנוח לו או מפני שהוא מבין את ההיגיון ומתחבר לתוכן, שיש בהן, אלא כי כך השם ציווה. הוא יעשה ככל אשר ציווה אותו השם גם אם כל הדמוקרטיות יאמרו אחרת. הוא לא יתפשר וישתף פעולה עם חילולי שבת ולא יוותר על כל-כך הרבה דברים חשובים לציבור שומרי הדת והמסורת רק כדי "להגן" על הדמוקרטיה. הוא לא ישנה את שמו ואת מלבושו גם אם שלטון העם יבקש ממנו אחרת או יורה לו אחרת. זאת חוקת התורה!